החלטה בתיק בר"ע 2175/06

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת זיסקינד), בגדרה התקבלה התנגדות המשיבה לצירוף מסמך, שדבר קיומו הושמט מתצהיר גילוי המסמכים שנערך על ידי המבקשים.

2.         וזה היה סיפור המעשה: המשיבה הגישה תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מהמבקשת 1 ולחלופין תביעה נזיקית נגד המבקש 2, סוכן הביטוח של מבקשת 1, בשל נזקים שהתרחשו במפעלה בעקבות שריפה. בין הצדדים התעוררה מחלוקת אם פוליסת הביטוח שהוצאה למשיבה על-ידי מבקשת 1 מכסה נזקים שאירעו במפעלה החדש של המשיבה. המשיבה טענה כי הודיעה טלפונית למבקש 2 על המעבר למפעל החדש, וכי מבקש 2 קיבל הודעה זו ואישר טלפונית כי קיים כיסוי ביטוחי גם במפעל החדש. המבקשים טענו כי באותה שיחת טלפון הובהר למשיבה כי המפעל החדש אינו מבוטח.

המשיבה הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ביום 15.2.06, ואילו המבקשים הגישו את תצהיריהם ביום 15.3.06. לתצהירי המבקשים צורף תמליל שיחה שנערכה ביום 2.1.05 בין מבקש 2 לנציג המשיבה. לטענת המבקשים, יש בתמליל זה כדי לאשש את גרסתם, לפיה הודע למשיבה טרם אירוע הנזק כי פוליסת הביטוח אינה מכסה נזקים שיגרמו במפעל החדש. המשיבה התנגדה לצירוף התמליל לתצהיר מטעם המבקשים, בנימוק כי הוא לא נזכר בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם, אשר הוגש ביום 27.12.05. 

3.         בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיבה וקבע, כי מכיוון שהמבקשים לא הסבירו מה היה הטעם למחדלם מלהזכיר את דבר קיומה של ההקלטה בתצהיר גילוי המסמכים, אין להתיר את צירוף התמליל בשלב זה.

4.         מכאן בקשת רשות הערעור. המבקשים טוענים כי מהתמליל עולה שנציג המשיבה ניסה לשדל את מבקש 2 למסור עדות שאיננה אמת בבית המשפט, ובנסיבות כאלה ניתן להתיר את תיקונו של תצהיר גילוי המסמכים ולחשוף את הראיה שיש בה כדי להוכיח מעשה מרמה. בנוסף טוענים המבקשים, כי תמליל ההקלטה נערך רק ביום 13.3.06, ובעת הגשת תצהיר גילוי המסמכים מטעמם התמליל טרם בא לעולם, וכי בכל מקרה גם אילו היה התמליל קיים, לא הייתה המשיבה רשאית לעיין בו, שכן תכליתו היא הפרכת גרסת המשיבה. המבקשים טוענים גם, כי בשל הגשת התנגדות המשיבה לצירוף התמליל זמן קצר מאוד לפני מועד הדיון בבית המשפט קמא, נשללה זכותם של המבקשים להגיב בכתב לטענות המשיבה.

5.         ביום 6.6.06 קבעתי כי הבקשה מצריכה תשובה. המשיבה התנגדה למתן רשות ערעור הן בשל האיחור בהגשת הבקשה והן בשל אי פרישת התשתית העובדתית המלאה בפני בית משפט זה. המשיבה מפנה לשתי החלטות נוספות של בית משפט קמא מיום 14.5.06 ומיום 28.5.06, בגדרן נדחו בקשות המבקשים לביטול ההחלטה מיום 5.4.06. בשתי ההחלטות הנוספות חזר בית המשפט וקבע, כי "העובדה שלא הוכן תמליל אינה נימוק להשמטת קיומה של הקלטת בתצהיר גילוי המסמכים, ואין בפני כל הסבר מדוע לא הוכן התמליל לפני התצהיר ומדוע לא גולתה הקלטת בו...". המשיבה טענה כי די בהסתרת עובדות אלה כדי לדחות את הבקשה על הסף. לגופם של דברים טענה המשיבה כי הקלטת הייתה בידי המבקשים כשנה לפני עריכת תצהיר גילוי המסמכים, ולא הייתה כל הצדקה לאי גילוי דבר קיומה בתצהיר, זאת בלא כל קשר למועד עריכת התמליל.

6.         תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות") קובעת, כי בקשת רשות לערער על החלטה אחרת תוגש בתוך שלושים ימים מיום שניתנה ההחלטה. החלטת בית המשפט קמא ניתנה ביום 5.4.06, במעמד הצדדים. בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 14.5.06, בחלוף 40 ימים. בקשה זו הוגשה קודם למתן החלטות בית המשפט קמא בבקשות שהגישו המבקשים לביטול ההחלטה מיום 5.4.06, ועל כן אין לזקוף לחובת המבקשים את אי הצגתן של החלטות אלה בגדרה של בקשת רשות הערעור (אם כי ראוי היה שעצם הגשת הבקשות יצוין). המבקשים לא ביקשו הארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, ואף לא הצביעו על טעמים מיוחדים כלשהם המצדיקים את הארכת המועד כאמור.

די בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף.  

7.         גם לגופם של דברים נראה שלא היה מקום ליתן למבקשים רשות לערער. הקלטת השיחה המתועדת בתמליל נערכה שנה לפני מועד הגשת תצהיר גילוי המסמכים מטעם המבקשים. ההקלטה עצמה היא המסמך המחויב בגילוי (ראו: רע"א 10639/05 פרג'ון נ' בן חנן, תק-על 2005(4) 2374; ת"א (ת"א) 487/90 אהרוני נ' מנשה, דינים מחוזי כא(1) 437), ומועד עריכת התמליל, הנתון בידי עורך ההקלטה, אינו המועד הקובע לעניין גילויה. קבלת טענת המבקשים, לפיה כל עוד לא נערך תמליל להקלטה אין צורך לציין את דבר קיומה של ההקלטה בתצהיר גילוי המסמכים, מאפשרת לבעל דין להסתיר מבעל דינו קיומן של ראיות בתיק, ופוגעת ברציונל העומד מאחורי גילוי המסמכים ההדדי. המבקשים היו מחויבים לפי "משטר הגילוי" לפרוש ברשימת מסמכיהם גם את דבר קיומה של ההקלטה.

8.         השמטת הקלטת מרשימת הגילוי מובילה להפעלת התרופות הדיוניות הקבועות בתקנות, שעיקרן הוא אי שימוש. תקנה 114א' לתקנות קובעת כי בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו. לצורך זה, לא די בטענה הכללית לפיה מניעת הגשתו של המסמך תסכל את גילוי האמת. רשימת גילוי המסמכים חייבת לכלול כל מסמך רלבנטי, וודאי שחובה לציין מסמכים מהותיים. על מחדל בנוגע לגילוי מסמכים מהותיים לא ניתן להתגבר על ידי ציון חשיבותו של אותו מסמך. דווקא תכונה זו מחייבת את הגילוי, ומגבירה את הנטל המוטל על בעל הדין להסביר את פשר מחדלו. השימוש בהתרצה של חשיפת האמת, בהקשר הזה, עלול לחבל במשטר הגילוי כולו. "האמת" של ההליך השיפוטי אינה מתמצה בעצם המענה לשאלה שבמחלוקת. היא כוללת גם את דרכי ליבונה של אותה שאלה, לרבות הצורך לציין "באמת" מהם המסמכים המצויים בידי בעלי הדין. דרישה זו נכונה במיוחד ביחס לקלטות ולרישומים אחרים, המצויים בידי אחד מבעלי הדין ונוגעים לעמדתו של בעל הדין האחר. "קולה של האמת אינו נבחן רק בבדיקה התוכנית שלה, אלא גם באמצעים אשר אנו מוכנים לגייס על מנת לגלותה. האמת אינה צריכה לפסוע על בהונות של דוב, ואין לתת לה משמעויות כוחניות. לא הכל הולך. לא כל מטרה מקדשת את האמצעי, מה גם שהאמצעי - הקלטת בעל הדברים - טומן בחובו סכנות בפני עצמן. טמינת מלכודות מתאימה לאווירה חברתית של שדה קרב. היא מוציאה מכלל האפשרות מגעים אנושיים בין שני בעלי הדין ויוצרת ביניהם חומה מיותרת של אי אמון, אף מעבר לקיים" (ת"א 30154/94 (שלום ת"א) עזבון המנוחה חורשידי נ' בית אבות גאולה בע"מ, דינים שלום יא 175). דברים אלה תופסים בוודאי ביחס להקלטת שיחות שנעשית על ידי נותן שירות או ספק ללקוחותיו. המבטח אינו יכול להפוך את המבוטח לנבחן בחידון של זיכרון. ההליך המשפטי אינו יכול להתמצות בתחרות בין הזיכרון המכני בזיכרון האנושי, ונותן השירות חייב להעמיד לרשות מקבל השירות את מלוא הנתונים שבידיו הנוגעים להיקף ההתחייבות ומשמעותה. דברים אלה תופסים גם אם נותן השירות סבור כי יש בידו טענת חיסיון. טענה זו ראויה לליבון ברגע הראשון, ונותן השירות אינו יכול לנקוט בדרך של "דין חיסיון עצמי" על ידי אי איזכור המסמך בתצהיר גילוי המסמכים.

די בדברים אלה כדי לדחות את הטענה כי גילוי המסמך ישרת את גילוי האמת. מכל מקום, יש לזכור גם שאי הגשת תמליל ההקלטה אינה מונעת את בירור תוכן השיחה באמצעים אחרים של חקירה נגדית. יש להניח שתוכן השיחה יעמוד במרכז חקירת עדי המשיבה והמבקש 2 וניתן יהיה ללבן את משמעות אותה שיחה בדרך זו.

9.         ולבסוף, גם הטענה בדבר היעדר זכות תגובה בכתב להתנגדות המשיבה לצירוף התמליל אינה יכולה להועיל למבקשים. בהחלטה מיום 30.11.05 קבע בית המשפט קמא, כי במועד ישיבת קדם המשפט הקבוע ליום 5.4.06 "תשמענה כל בקשות הביניים ותועלה כל טענה שתהיה, אם תהיה, ביחס לקבילות התצהירים וצרופותיהם". המשיבה הגישה את התנגדותה בכתב להגשת התמליל ערב הדיון. בנסיבות אלה, לא יכולים היו המבקשים להגיב בכתב לבקשה. ואולם, מההחלטה מיום 30.11.05 עולה, כי ניתן היה להעלות התנגדות להגשת התמליל באמצעות טיעון בדיון בעל-פה, ולאו דווקא באמצעות בקשה בכתב, ואכן במעמד הדיון ניתנה למבקשים הזדמנות ראויה להגיב לאותה להתנגדות.

התוצאה היא, שבקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ח בסיון, תשס"ו (14 ביוני 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים, וכן לבית המשפט קמא, באמצעות פקסימיליה .

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: